אדמסך

באוטובוס נוסעים רבים, רובם אדמסך. האין זאת ירידת הדורות שדי בטלפון טיפש כדי להרגיש מורם מעם. חוכמת ההמונים: להפחית בשעות מסך. והנה האמת המחרידה: הכאב שביציאה מהמסך רק ילך ויחמיר. אין פה תחרות, הגרב על הספה, אורות הלד החסכוני, המבט העייף, הדיכאוני. ואולי כבר יש תגובה, איזה לייק ואיזה לב ואם יהיה מזל, מכפיל כוח בשיתוף. בבית החדש, נדאג לריבוי של נקודות, סייבים וממירים, תכנון נכון, לא ישאיר אותנו עם קו בודד בחדר השינה. ואולי נראה איזה סדרה על זוג שנמאס לו אחד מהשנייה. הנה תראי גם פוטין מול מסך אז מי אנחנו שנמחה. ומה עם הטכנאי שזחל מתחת לשולחן, לגלות שחשף כבל לא מתאים ובדרכו אל המחסן התעכב על נערה בעקבים. ומה אתם חושבים, שהחיילים הרוסים לא גדלו על סרטוני זימה עם אמריקאים או שחורים? וכמה יש עכשיו? אולי שברנו איזה שיא. דווקא היום, כשכולם משחקים ביהודים שנלחמים בנאצים, היהודי הנודד פינה את מקומו לנווד הדיגיטלי.