מה מראה לי החושך? (חלק ג)

״העץ המחבק״, 2015

את ״העץ המחבק״ צילמתי ביפו בתקופה שגרנו בשכונת דקר. באותה תקופה, בצירוף הנסיבות או על ידי יד מכוונת, תנועת המכוניות מן השכונה ומהשכונות הדרומיות של יפו נותבה ברובה למפגש הרחובות מיצקביץ ורחוב עזה. אך גם ללא תנועת המכוניות הצומת הצנוע הזה הרגיש ״חיי״ באופן חריג. בין אם זאת המכולת הפינתית שפתוחה 24 שעות אבל שירתה בעיקר נערים ערבים, בין אם זאת תחנת המשטרה שהתמקמה בבית ערבי ישן מהצד השני, ובין אם זאת עמדת חלוקת האדולן שזימנה תור נרקומנים יומיומי, לצומת קטן זה היו יותר מידי דורשי בעלות. ומולו שטח אפור שקראנו לו ״הדשא״. בשטח הזה היתה גינת כלבים קטנה, מתחם קטן למכשירי כושר, חנייה מאולטרת, חורשה, ומשטח דשא פתוח שנגמר בכביש המחבר בין יפו ותל אביב. ״הדשא״ היה שטח גדול במיוחד שלעולם לא שולבה בו תאורה מלאכותית, כנראה שהיה מי שהחליט שדי בתאורת הרחובות שמסביב, ועל כן היה מפלט לכל מי שחש בעיניים הבולשות של הצומת.

העץ המחבק היה שיח מטפס תלוי על עמוד חשמל בכניסה אל ״הדשא״. שיח מטפס מעין זה ניתן לפגוש בכל מיני אזורי ביניים עירוניים, כמו אזורי תעשייה, חניונים או מעברים בין בתים ושכונות. היה בו שילוב נדיר בין תכנון להזנחה, ו״זרועותיו״ המפוסקות, כמברכות כל עובר ושב, היו בשבילי סמל המקום. מאחורי העץ המחבק כפי שרואים בתמונה, עמד עץ צעיר שנשתל לא מזמן. אם במהלך היום סיפק צל מהשמש, בלילה היה מגן על העץ ושאר אורחי ״הדשא״ הליליים מפני המולת הצומת.

למרות שאני אמיצה מספיק לשוטט בלילה לבד עם מצלמה, כדי לצלם את הקומפוזיציה הנאיבית של העץ המחבק המגונן על שכנו הקטן כשברקע מציצה רק העין האדומה של אנטנת סלולר על גג תחנת המשטרה, נזקקתי לעזרתו של איגור. עם רדת החושך הגענו לשם מצוידים בציוד צילום ותאורות פלאש.

וכפי שהתברר במהרה, להפליש הבזקי אור מתוך חורשה חשוכה לעבר הצומת עורר סקרנות. אך גם את החשדנים שבאו לבדוק הרגיעה התשובה שמה שאנחנו מצלמים הוא העץ המחבק, וזה הפעם גונן בגופו גם עלינו. לצערי לא הרבה אחרי, נקצר העץ המחבק והושלך לאשפה, וה״דשא״ פינה את מקומו ליסודות שכונה חדשה.