מה מראה לי החושך? (חלק ב׳)

בשנים האחרונות שלנו ביפו הדרמנו לשכונת יפו ג׳ הגובלת לעיר בת ים מצפון ושם לראשונה נחשפתי לגרילנדות האור הלבן. היו אלו תוספות תאורה, חצי מאולתרות, אשר שולבו בשכונה כתוספות לתאורת הרחוב הרגילה. במבט ראשון, מנורות האור הקטנות נראו כממשיכות את אורות החג הצבעוניות שממלאות את יפו בימי הרמדאן או בחג המולד, אבל משום שנשארו גם אחרי החגים, הילת החג התרחקה גם מהן. האור הלבן מילא כל פינה אפשרית לאורך בתי השיכון, ולא התיר מקום לספק, האור נועד לייצר תחושת בטחון באחת מהשכונות העניות ביותר ביפו. המשטור היעיל של פנאופטיקון עליו כתב פוקו, ״המנגנון הפנאופטי מסדר יחידות מרחביות המאפשרות ראייה ללא הרף וזיהוי מידי״ עבד ביפו ג׳ שעות נוספות. מדוע מה שזכה להתנגדות פרטיזנית כמעט ״בלב יפו״ לפני כחמש שנים התקבל בחיבוק מוגזם ביפו ג׳. התשובה מורכבת, ובורות לגבי אפקט הפנאופטיקון איננה אחת מהן. יש לכך סיבות כלכליות: שכונת שיכונים זאת נבנתה בשנות ה-70 ומרבית אוכלוסייתה היא עולים, מבוכרה, חבר העמים, ואתיופיה, וגם האוכלוסייה הערבית בה הגיעה כמו רבים אחרים מכורח מחירי הנדל״ן הגבוהים מצפון, ולכן תושביה העדיפו את שטיפת האור על פני ההזנחה של העירייה. עם זאת, הסיבה העיקרית היא החור השחור הנמצא בלב השכונה, הרי הוא פרדס דקא עם אוכלוסייתו הידועה לשמצה. פרדס דקא היא מובלעת פחונים מגודרת וסגורה ובה כביש אחד שחוצה אותה לרחובה. בלילה אזור זה חשוך לחלוטין, ולי ברור שגבולות האור והחושך חזקים אלפי מונים מגדר הפח שמסביב.

״The Wolf״, 2012

״The Wolf״ הוא סדרת צילומים בה לפחד נתתי דמות של זאב. אותו צילמתי במרחבים האפורים של דרום יפו. בתמונה זו מופיע הזאב על קיר בית הבאר הנטוש שעמד בתוך חורשה חשוכה ברחוב צהתלי מעט צפונית לשכונת יפו ג׳. מחיפושי אחר מידע אודות המבנה גיליתי שהמבנה קשור גם הוא לפרדס דקא אבל בתקופה שבה מאחורי השם דקא עמד שטח ועושר רב. על הקיר הדרומי של המבנה נכתב ציטוט רומנטי משיר השירים, ״כשושנה בין החוחים כך רעייתי בין הבנות״ נכתב באותיות גדולות, בקליגרפיה תנכית והוקדש לאחת בשם סונייה. את הזאב צילמתי על הקיר הנגדי, זה המתקלף. במעבר מהחושך לאור, יש רגע קצר בו, הצל המאיים, מתגלה כדמות, הוא אומנם זאב ואף לבוש מדים סובייטים, אך עינייו המבולבלות, אוזניו הזקורות ובעיקר גופו הצנום לא משדרים איום אמיתי. האפשרות לתת נראות לצל שלנו, לפחד שלנו, חיוני להתמודדותינו איתו:

״C. G. Jung, the Swiss psychiatrist and mystic, observed that we often try to displace our human shadow when we are unconscious or driven by fear of it. Until we can own our shadow, and our fear, we will project it outward and elsewhere. We try to banish the shadowy, least recognized parts of our selves. We push our difficult and darkest patterns onto literal night because we have not learned how to give them orbit within us. We try to annihilate a darkness that is essentially one of our great teachers.״

באור הגלוי פרטי הדמות מתפוגגים ומשאירים רק שורה תחתונה, סכנה! דמות הזאב כמו גם הפחד שלנו לכוד במשחק ניגודים פשטני של אור וחושך. כך גם יחסי השכנות בין שיכוני יפו ג׳ לפרדס דקא, רוויים בניגוד אור וחושך עם מעט מרחב ביניים אפור בו למורכבות יש דימוי או צורה. שלט הסכנה מימין לזאב כמובן אינו מתריע מפני זאבים שכבר שנים לא פוקדים את יפו, אלא מפני החור השחור הפתוח בתחתית המבנה. לפני מספר שנים המבנה זכה לשימור, והפתח נסגר מאחורי סורג מעוצב כקורי עכביש. את החורשה החשוכה עקרו וסללו במקומה שביל גישה נוח שמאיר את כתובת הגרפיטי על הקיר.